תקשורת זוגית = הסכמה לוותר על הפנטזיה

אחת האמונות הדיספונקציונליות בזוגיות היא "אם בן הזוג שלי אוהב אותי, הוא אמור להבין אותי, להכיל אותי ולקבל אותי גם בלי מילים". זוהי אחת האמונות הכי עמוקות שלנו וזו שאולי גורמת להכי הרבה קונפליקטים.

אחד הדברים שאנו לומדים בבגרותנו היא שהאחרים לא אמורים לנחש את הפנטזיות, הכמיהות והצרכים האינטימיים שלנו! אנחנו אנשים בוגרים שאמורים לדוור את הדברים באופן ברור ובהיר לבני הזוג שלנו, ולהגיע להבנה הדדית תוך דיוק הפעולות הנדרשות בעקביות והתמדה.
אלא שכאמור, במקום לתקשר את הדברים אנחנו מצפים שהצד השני יבין לבד וכשזה לא קורה, מתעוררת חרדה שבן הזוג שלנו לא נמצא שם עבורנו.

התוצאה: לא אחת החרדה שאנו חווים גורמת לנו להנכיח את עצמנו בדרך מיליטנטית שבאה לידי ביטוי בצעקות ובכעסים, שעם הזמן, רק הולכים ומתעצמים. זה כאילו אנו אומרים לבני הזוג שלנו, "ציפיתי שתראה ותבין לבד….אם זה לא קורה בטוב, זה יקרה ברע…אבל זה יקרה!".

יש זוגות ש"עשו קריירה" מצורת ההתנהלות הזו ומהריבים הבלתי נגמרים שלהם. בכולם ללא יוצא מן הכלל ניתן להבחין בשיח לא מכבד, בחוסר הקשבה וכפועל יוצא, באי הבנה ובאי רצון אמיתי להתכוונן האחד לשני. בני זוג במצבים כאלה נוהגים בעיקר להתקיף ולהתגונן לסירוגין, וקשה עד בלתי אפשרי למצוא רכות ביחסיהם.

ד"ר ג'ון גוטמן, חוקר בתחום הזוגיות, הקדיש שנים רבות לבחינת ההבדל בין זוגות שמגדירים את חיי הזוגיות שלהם כמספקים ומאושרים לבין זוגות שמגיעים לגירושין. המסקנה הייתה שלא כמות הריבים ולא מגוון הנושאים הם אלו שהשליכו על מידת שביעות הרצון בזוגיות. ההבדל היה רק ב"איך" שזוגות מביעים את עצמם ביחס לכל נושא שמטריד אותם.
במחקריו נוטרו 4 הוויות שהורסות חיי זוגיות:
תקשורת בדרך של ביקורת – המסר המועבר בין בני הזוג הינו "משהו דפוק בך כאדם". סוג כזה של תקשורת, כולל:
א. הכללות: "אתה אף פעם", "את כל הזמן"
ב. הצהרות: "אי אפשר לסמוך עלייך!", "אתה לא עקבי!"
ג. שאילת שאלות רטוריות: "מה קרה לך"?!!, "השתגעת?!"
ד. מספר תלונות בבת אחת: מבול של תלונות שמושמעות יחד ולמעשה לא ניתן להתמודד איתן.

תקשורת בדרך של בוז – המסר המועבר בין בני הזוג הוא התנשאות כלפי האחר, כולל:
א. ציניות: שיח שיש בו ציניות משדר לאחר "אני מרגיש ורואה יותר גבוה ממך".
ב. שימוש בשמות גנאי/קללות/כדומה
ג. הבעות פנים ותנועות ידיים שמשדרות זלזול כלפי הצד השני

תקשורת בדרך של התגוננות – כל מה שאני מעביר לך אתה מחזיר לי, אתה לא לוקח אחריות ובכך יוצר רמה גבוהה יותר של מריבה, כולל:
א. שלילה של הנאמר: "מה פתאום", "לא נכון".
ב. תסמונת ה"קורבן המסכן": "מה את רוצה ממני" (כלומר, את נטפלת אליי, את אשמה בזה שאת מתחילה בהאשמות).

תקשורת בדרך של התנתקות – במהלך המריבה בן הזוג מפנה את המבט הצידה, בוהה ברצפות/קיר/חפצים. התרגום של הצד השני הוא בדר"כ "מתעלמים ממני", "לא מקשיבים לי".

אז איך נפטרים מההוויות המחריבות חיי זוגיות?
ראשית, מבינים שבני הזוג שלנו לא הגיעו לעולם כדי להכיל אותנו. הם לא התחתנו איתנו כדי לרפא את פצעי הילדות שלנו, ויתרה מכך, אין להם בכלל מושג איך עושים את זה. משמעותן של התפתחות, גדילה פסיכולוגית ואינטליגנציה רגשית באה לידי ביטוי ביכולת לבטא את עצמנו, לווסת את דחפינו, להרגיע את עצמנו ולהביע את עצמנו ואת צרכינו אל מול בני הזוג שלנו, כמו שאנחנו עושים מול כל אדם אחר.

כשאנחנו מצפים מבן הזוג שלנו להבין ולהכיל את רגשותינו ואת צרכינו מבלי שאנחנו עושים עבודה על הוויסות הרגשי שלנו והבעת הדברים באופן שמאפשר לצד השני להבינם, אנחנו מונעים מעצמנו את האפשרות לצמוח, להתפתח, ובכך אנחנו הופכים את עצמנו לקורבן של הנסיבות.

אלא שזו לא "גזירת שמיים"!. אנחנו מלמדים זוגות שאפשר גם אחרת!, שהתנהלות זוגית נכונה היא מיומנות נרכשת, שכרוכה בשינוי מחשבתי-התנהגותי וביישום אדוק של כלים וטכניקות חדשים. מניסיוננו, ככל שבני זוג משכילים ליישם את ה"ככה זה החדש", כך הזוגיות שלהם נוסקת מהר יותר מעלה!.
עם זאת, נסייג ונאמר, ככל שבני זוג חיים ומתנהלים עם דפוסים הרסניים מספר רב יותר של שנים, כך ההתנהגויות ההרסניות הפכו למאפיינים אישיותיים והנזק הזוגי כה גדול, עד שיקשה עליהם לנכס לעצמם כלים וטכניקות חדשים ולנוע לכיוון של שינוי! אל תהססו, פנו אלינו עוד היום!